משרד הביטחון אגף שיקום נכים - הפרעת פוסט טראומה
משרד הביטחון אגף שיקום נכים
מהי פסוט טראומה?
לקוחות ממליצים
(מאמר זה נכתב בלשון יחד זכר אך ורק מטעמי נוחות בלבד ומבלי לפגוע באף אחד או אחת)
הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי אשר כוללת עוררות מוגברת, חודרנות של האירוע הטראומטי והימנעות מגירויים המזכירים אותו. אנשים רבים יחוו טראומה משמעותית במהלך חייהם כתוצאה ממלחמה, תאונה, תקיפה מינית או אירוע מסכן חיים אחר, אולם רק מיעוטם ייפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים מתמשכים. תגובות דחק לאירוע טראומטי הן נורמליות בטווח הזמן שסמוך לאירוע, ואף נחשבות אדפטיביות ומועילות. אולם, באם סימפטומים אלו נמשכים לטווח של יותר מחודש לאחר האירוע, מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית.
סעיף 1 "הגדרות" לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים")
"חבלה" סווגה לתוכו PTSD:
"חבלה" – נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע (Aborted Sudden Cardiac Death), וכן הפרעות בתר חבלתיות (Post-Traumatic Stress Disorder)"
יצוין כי קודם לתיקון 29 לחוק הנכים, תחת הגדרת המנוח "חבלה" לא היה ניתן לראות אזכור להפרעת בתר חבלתיות. אולם על פי הפסיקה והספרות הרפואית פוסט טראומה היה תחת גדרו של המונח "חבלה".
לסיכום חלק זה: הפרעה פוסט טראומה אינה מחלת נפש, אלא הפרעה נפשית. האבחנה מבוצעת על ידי פסיכיאטרים ושיעור הנכות נקבע על פי סעיף ליקוי המצוי תחת פרק סעיפי הליקוי הדנים בנכויות בתחום הנפשי.
כמו בכל מקרה של תביעת הכרה מול משרד הביטחון יש לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 1 "הגדרות" לחוק הנכים הקובע כך:
" "נכות" – איבוד הכושר לפועל פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:
(1) חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;..."
במסגרת התביעה בכל הקשור ל PTSD יש להוכיח כי היא נגרמה (בין היתר) כתוצאה מ: מראות קשים, חבלה (למשל חבלת ראש) או אירוע שהתרחש בפעילות מבצעית, תקיפה מינית, אירוע אחר המהווים "גורם שאין בלתו" ביחס לחייל או החיילת.
חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988) מתייחס לחיילים בחופשה מאושרת אשר נפגעו לדוגמה בתאונת דרכים בדרך לבסיס או בחזרה ממנו או בתאונה שהתרחשה בזמן פעילות / משימה (לאו דווקא מבצעית). לא מתקיים בקשר לאנשי קבע.
תסמיני פוסט טראומה:
קבוצה א' כוללת בין היתר סימפטומים חודרניים:
סיוטים אודות האירוע או חלקים ממנו, זיכרונות חוזרים ועוצמתיים של האירועים אשר הובילו לטראומה (פלאשבקים).
קבוצה ב' כוללת בין היתר סימפטומים הימנעותיים:
הימנעות ממקומות, אנשים ומחשבות הקשורים לאירוע, ניתוק קשרים חברתיים וריחוק חברתי כללי.
קבוצה ג' כוללת בין היתר סימפטומים של שינוי מצב הרוח והיכולת הקוגניטיבית:
לדוגמה האשמה עצמית, מנעד רגשות מצומצם, חוסר יכולת להיזכר באירוע הטראומטי, בעיות זיכרון כלליות או חוסר ריכוז, רעידות של הגוף וחוסר שקט פסיכומוטורי.
קבוצה ד' כוללת בין היתר סימפטומים של עוררות יתר:
דריכות יתר, חוסר שינה, התנהגות תוקפנית, חוסר סובלנות, קושי לשאת רעשים חזקים, קושי לשאת ריחות חזקים (עשן, ריח של בשר שרוף וכו').
לא מודבר ברשימה סגורה.
- אין הכרח שתסמינים של פוסט טראומה יתפרצו בסמוך לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי. ישנם מקרים רבים שהתסמינים יופיעו לאחר זמן רב, אף לאחר שנים.
- בהקשר לזה, כמובן שככל שמועד הופעת התסמינים מאוחרת יותר, קיים קושי ראייתי גדול יותר להוכיח קש"ס בין האירוע הטראומתי המרוחק לבין הסימפטומים. לא אחת, תסמינים היו קיימים על פני שנים ארוכות אך הודחקו עד כדי ניהול אורח חיים רגיל לגמרי. בחינה מדוקדקת מעלה לא אחת תמונה של התנהגויות אשר היו יכולות להעיד על קיומה של הפרעה פוסט טראומתית שהודחקה (חשוב מאוד כאשר בוחנים את מהלך הדברים והיכולת להוכיח קש"ס לאירוע הטראומתי).
ב- DSM-5 (עדכון אחרון משנת 2013) של האגודה לפסיכיאטריה האמריקאית (ספר המאגד את כל מחלות והפרעות הנפש) מוגדרים 8 קריטריונים לאבחנה של PTSD:
קריטריון A - חשיפה למוות ממשי, איום במוות, פציעה חמורה, או אלימות מינית באחת (או יותר) מהדרכים הבאות: (1) חוויה ישירה של האירוע/ים; (2) עדות ישירה לאירוע/ים שקרה/ו לאחר/ים; (3) ידיעה שהאירוע קרה לבן משפחה קרוב או חבר קרוב; במקרים של מוות ממשי או איום במוות לקרוב משפחה או חבר, על המקרה/ים להיות אלימים או תאונתיים (4) חשיפה לגירויים חוזרים של פרטים דוחים/מבחילים של האירוע/ים הטראומתי/יים (למשל, מי שמגיע ראשון לזירה ואוסף שיירי גופות, שוטרים הנחשפים תדירות לפרטים על התעללות בילדים).
קריטריון B- קיומו של אחד (או יותר) מהסימפטומים הבאים הקשורים לאירוע/ים ושהחל/ו להופיע לאחריו/הם: (1) זיכרונות חוזרים, לא רצוניים וחודרניים של רגע/י הטראומה; (2) חלומות חוזרים ומציקים, במהלכם התוכן ו/או ההשפעה של החלות משויכים לטראומה; (3) תחושות דיסוציאטיביות, כאילו האירוע מתרחש מחדש (flesh-back); (4) מצוקה פסיכולוגית עמוקה או מתמשכת בחשיפה לאירועים המזכירים אספקט של הטראומה; (5) תגובה פסיכולוגית ברורה בחשיפה לאירועים המזכירים אספקט של הטראומה.
קריטריון C - הימנעות קבועה מחשיפה לגירויים הקשורים באירוע/ים הטראומתיים, אשר מתחילה לאחר האירוע/ים הטראומתי הבאה לידי ביטוי באמצעות אחד או שני הבאים להלן: (1) ניסיון להימנע מלחשוב על האירוע, להיזכר בו או במצבים דומים לו; (2) ניסיון להימנע מפעילות, מאנשים, משיחות או מחפצים המעלים זיכרונות, מחשבות ותחושות מצוקתיות הקשורות או נוגעות באירוע/ים הטראומתיים.
קריטריון D - קיום לפחות שני סימפטומים של מצב רוח ירוד וקוגניציה שלילית הקשורה באירוע הטראומתי, מתוך שבעת הסימפטומים הבאים: (1) חוסר יכולת לזכור פרטים חשובים מהאירוע הטראומתי, בעיקר כתוצאה מאמנזיה דיסוציאטיבית ולא כתוצאה מפגיעת ראש, אלכוהול או סמים, למשל; (2) אמונות שליליות קבועות ומוגזמות אודות ה"עצמי", האחרים והעולם (כמו למשל "אני רע", "אין להאמין באיש"); (3) אמונות שליליות קבועות ומעוותות לגבי סיבת הטראומה או תוצאותיה, המובילות את האינדיבידואל להאשים את עצמו או אחרים; (4) רגשות שליליים (כמו פחד, אימה, כעס, בושה) קבועים; (5) ירידה משמעותית בעניין או בפעילויות חשובות לאדם; (6) תחושות ניתוק וריחוק; (7) חוסר יכולת קבוע לבטא רגשות חיוביים (כשביעות רצון, אהבה או אושר).
קריטריון E - קיום ברור של עוררות יתר המקושרת עם האירוע/ים הטראומתי/ים, המתחילה או מחמירה לאחר האירוע/ים הטראומתיים, הבאה לידי ביטוי בשניים (או יותר) מאלה: (1) התנהגות רגזנית ופרצי זעם (ללא פרובוקציה או עם פרובוקציה נמוכה) הבאה לידי ביטוי ד"כ באופן של תוקפנות מילולית או פיזית כלפי אנשים או חפצים; (2) התנהגות פזיזה או התנהגות בעלת אופי של הרס עצמי; (3) עוררות יתר; (4) דריכות יתר ותגובת בהלה מוגזמת; (5) הפרעות בריכוז; (6) הפרעות שינה (קושי להירדם או לישון או שינה טרופה).
קריטריון F - משך ההפרעה יהא למעלה מחודש ימים (קריטריון B, C, D ו-E).
קריטריון G - דרישה לקיום מצוקה או פגיעה תפקודית.
קריטריון H - ההפרעה אינה משויכת לתופעות פיזיולוגיות של חומרים (תרופות, אלכוהול) או מצב רפואי אחר.
בספר סיווג המחלות הבינלאומי 10IDC בפרק שכותרתו "הפרעת דחק פוסט טראומטית" נכתב "ככלל אין לקבוע אבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מאירוע טראומטי שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע אבחנה "אפשרית" גם אחרי יותר מ-6 חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים ושכל אבחנה אחרת של ההפרעה (כמו הפרעת חרדה או הפרעה טורדנית- כפייתית או אפיזודה דיכאונית) אינה סבירה. נוסף על העדות לקיום טראומה צריכה להיות היזכרות חודרנית נשנית או הופעה חוזרת של האירוע"
האם הכרה בפוסט טראומה שמורה רק ללוחמים?
התשובה לכך היא לא!
סביר להניח כי לוחמים אשר מטבע הדברים מצויים במצבי לחימה מסכני חיים ילקו יותר ב PTSD. אולם גם חיילים המשרתים בתפקידים אחרים כדוגמת תומכי לחימה, תצפיתנים, חיילים המשרתים בחמ"ל, בקרי טיסה, חובשים ועוד יאלצו להתמודד עם מצבי דחק אשר יכולים להביא להתפתחות מצב של PTSD.
דוגמה – מקרה שמנוהל במשרדנו של חייל שיצא לחופשה מאושרת ובערב יום שישי יצא את ביתו. בחלוף מספר שעות אותר מחוסר הכרה בצד אחד השבילים במושב (חזר להכרה בבית החולים). בין חבלותיו (ראש, אוזניים, עיניים וכו') שהוכרו הוכרה גם הפרעה פוסט טראומטית.
תנאים להכרה:
על מנת שהתביעה תוכר יש לעמוד בשני תנאים מצטברים:
1. אבחנה של פוסט טראומה בהתאם לקריטריונים הקבועים ב DSM-5.
2. הוכחת קשר סיבתי בין PTSD לבין השירות קרי התפתחות תסמונות נגרמה עקב אירוע שהתרחש בשירות.
לגבי התנאי הראשון, אציין כי במידה ואין עמידה בכל שמונת הקריטריונים ההבחנה לא תהיה PTSD.
אולם במידה ויש עמידה חלקית מתוך 8 הקריטריונים וניתן להשלים את התמונה "הפסיכופתולוגית" על ידי "הפרעות הקשורות לטראומה שאינן מסווגות מתוך DSM-5" או "הפרעת אחרות הקשורות לטראומה ואירועי דחק מתוך DSM-5" כך שניתן יהיה לקבוע כי קיים קש"ס בין תנאי השירות (אירוע טראומטי) להתפתחות – PTSD.
לגבי התנאי השני, יש לבחון קיומו של:
קשר סיבתי עובדתי - יש להוכיח קיומו של "גורם שאין בלתו" בקשר לתובע הספציפי. כלומר שאלת הקשר הסיבתי-העובדתי היא בחינה "פיזית" האם האירוע היה הגורם או בין הגורמים לתוצאה. בשל המימד המקצועי-רפואי של שאלה זו, היא נבחנת בעיקרה על סמך חוות דעת של רופאים מומחים, לאחר שהוכח על-ידי המערער כי האירוע במהלך שירותו הצבאי אמנם התרחש. נדרשת קביעה של אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת", אם כי זו הוכחה לכאורה בלבד [בע"נ 58110-06-13 י.ע. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום].
קשר סיבתי-משפטי – יבחן לאחר שהוכח הקשר העובדתי. בע"נ 58110-06-13 י.ע. נ' קצ"ת:
"קביעת קשר סיבתי-משפטי הינה הכרעה משפטית ערכית, בה מחילים מבחני - משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו עימם אחריות משפטית. מבחן-העל לסינון האמור הינו בשאלת "הדיקותו ועוצמתו של הקשר" בין השירות הצבאי לבין הפגיעה בחייל".
התיישנות:
תביעה להכרה בחבלה או במחלה מתיישנת בתום שלוש שנים מיום השחרור משירות חובה (כך גם לגבי אנשי מילואים).
חבלות – במקרה של "חבלה רשומה" (דו"ח פציעה או ברשומה רפואית מאושרת על ידי משרד הביטחון) מתארכת תקופת ההתיישנות מעבר ל - 3 שנים (סעיף 32א' לחוק הנכים).
תביעות להכרה בחבלה מסוג PTSD, שהוגשו בחלוף 3 שנים, קצין התגמולים לא ידחה את התביעה בטענת התיישנות, כמו כן קצ"ת לא מערים קשיים להאריך את מועד ההתיישנות באמצעות הוכחת "חבלה רשומה" כאמור וזאת גם אם אותה "חבלה" נרשמה שלא בסמוך לאירוע הטראומטי.
בבסיס גישה זו עומדת ההבנה שההפרעה פורצת לעיתים לאחר שנים ממועד האירוע. לעניין הוכחת קיומו של אירוע טראומתי, גם כאשר אין תיעוד ברור, יכול להיעשות באמצעות תצהירים של חברים לשירות, מפקדים וכו' (לא פשוט אבל אפשרי).
שלבים בבדיקת התביעה:
1. הגשת תביעה להכרה בזכות (חבלה) לאגף השיקום בצירוף מסמכים המעידים על קיומה של פוסט טראומה (מסמכים רפואיים, חו"ד פסיכיאטרית). לפי הנוהל תביעות אילו יועברו לטיפול ב"מסלול ירוק" (מהיר).
2. בדיקה ע"י קצ"ת. בשלב זה אוסף קצ"ת את כל החומר הרפואי הקיים בקשר לתובע, כמו גם פניה למוסדות חינוך, רשויות הרווחה וכו' (לקצ"ת סמכויות של ועדת חקירה כך שיש לו גישה לכל חומר רפואי). כמו כן נבחן הקש"ס לשירות הצבאי (עקב השירות הצבאי ותוך כדי השירות הצבאי).
3. בשלב הבא מופנה התובע לפסיכיאטר מייעץ מטעם אגף שיקום נכים. ברוב המקרים יתבקש התובע לעבור בדיקה רפואית. בסיופו של הליך, תכתב חוות דעת אשר תקבע אחת משתיים:
- גרימה (קש"ס מלא) - התובע יופנה לועדות רפואיות לקביעת דרגת נכותו.
- דחיה של התביעה – קביעה כי הפרעה הפוסט טראומטית אינה תולדה של השירות. על החלטה זו ניתן להגיש ערעור לוועדה לערעורים (בית משפט שלום).
מסלול ירוק:
כאשר מוגשת בקשה להכרה בזכות בקשר לפוסט טראומה של לוחמים, קיים נוהל על פיו נפגעים אשר אובחנו ע"י הילת"ק (היחידה לתגובות קרב) כסובלים מתסמונת PTSD, עניינם יבחן ע"י גורם בתוך אגף שיקום נכים, טרם העברת התיק למומחה מייעץ לקביעת הקש"ס וזאת על מנת שיחליט אם די באבחנת הילת"ק כדי לקבל את התביעה, במידה ולא התיק מועבר לרופא יועץ [ראו ע"נ 33249-05-12 ש' ל' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום].
דגשים לגבי ועדות רפואיות:
ועדה רפואית בקשר לפוסט טראומה מתנהלת כמו כל ועדה רפואית. ואולם קיימת חשיבות רבה להצגת התסמינים הייחודיים לפוסט טראומה (אשר בגינם מבקשים לקבוע אחוזי נכות), כמו גם שימת דגש על הפרדה ממצבים נפשיים אחרים אשר אובחנו אצל הנכה ואשר הביטוי שלהם יכול להיות לדוגמה כאבי ראש, דיכאון וכו'.
דוגמה מובהקת היא מצבים אשר מערבים פגיעת ראש ופוסט טראומה. פגיעת ראש מתאפיינת לא אחת בבעיות זיכרון, איבוד זיכרון, דיכאון וזאת המפורד מתסמיני פוסט טראומה ייחודיים (כפי שפורטו בתחילת ההרצאה). תפקידנו כמייצגים לעמוד על קביעת נכות מופרדת לפוסט טראומה אשר תביא לידי ביטוי את חומרת הסימפטומים במופרד מכל מצב נפשי אחר.
בע"נ 002506-08 פלוני נ' קצ"ת
(מחוזי ת"א) הוחזר הדיון לוועדה רפואית "על מנת שזו תבחן את מצבו בלא לבודד את המאפיינים האישיותיים הבעייתיים שלו, אלא תבחן את דרגת החומרה בגין ה – PTSD כפי מצבו ותעניק לו את דרגת הנכות המגיעה לו".
תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל – 1969 (להלן: "מבחני הנכות") – סעיף ליקוי 34א. "הפרעות בתר חבלתיות POSTTRAUMATIC STRESS DISORDERS", מגדיר את שיעור הנכות שיכולה ותקבעה בגין פוסט טראומה:
34א.
א. הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין 5%;
ב. הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי 10%;
ג. הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי 20%;
ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר 30% ;
ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין- אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה 50%;
ו. הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין- אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיביים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה ביותר 70%;
ז. מצב חמור ביותר עם אי יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום יום או באשפוז 100%.
האם פוסט טראומה יכול לגרום לנכות מוסבת (תקנה 9)?
תסמונת בתר חבלתית (פוסט טראומה) יכולה להוביל להתפתחות של מחלות אחרות וביניהן מניה-דיפרסיה ומחלות נפש אחרות.
במקרה שניתן להוכיח את התפתחות המחלה הנוספת כתוצאה ישירה מהתסמונת הפוסט טראומתית, ניתן להגיש תביעה להכרה בנכות מוסבת.
כך גם המצבים הפוכים, אשר מוכרת פגימה אחרת וכתוצאה ממנה התפתחה תסמונת פוסט טראומה, ניתן להגיש תביעה לנכות מוסבת.
דוגמאות שהוכרו על ידי הועדה לעררים:
ע"נ 61978-07-20 פלוני נגד קצ"ת:
במקרה זה דחה תחילה קצ"ת את בקשתו של פלוני להכיר בו כסובל מפוסט טראומה ומחלה ביפולארית, שנגרמו לו כתוצאה מהשתתפותו במבצע "צוק איתן".
דחיה זו נשענה על חוות דעת רופא (פסיכיאטר) מטעם קצ"ת – אגיד כבר כי קביעתו הייתה חסרת כל היגיון.
לאחר הגשת ערעור אשר נתמך הן בטענות משפטיות והן בחוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר שגית משגב, חזר בו קצ"ת מדחיתו והודיע לכבוד ועדה כי הם מקירים בקשר הסיבתי המלא (גרימה) בין שירותו הצבאי לבין מצבו הנפשי (פוסט טרואמה והביפולארית).
ע"נ 33249-05-12 ש' ל' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום:
נדרשה ועדה לעררים לבחון האם המערער סובל מתסמונת זעזוע מוח לאחר אירוע חבלתי משנת 1998 וכן האם סובל הפרעת דחק פוסט טראומטית שנגרמה עקב חשיפתו בשירותו לאירועים מסכני חיים וטראומתיים רבים, תוך מתן דגש לאירוע טראומטי שחווה באוקטובר 2007 במהלך שירות מילואים. באותו אירוע התקלות, נורה צרור לעבר חברו הטוב של המערער, אשר גרם לקטיעת ידו ולבסוף למותו. המערער, כחלק מן הכוח, נתבקש לתור אחר ידו של חברו.
לגבי חבלת הראש / תסמונת זעזוע מוח – תביעתו נדחתה.
לגבי הפרעה פוסט טראומטית תביעתו התקבלה: בנסיבות העניין, נראה כי הסימפטומים לפוסט טראומה מתקיימים אצל המערער. ראוי לציין כי פגיעה תפקודית אינה מהווה קריטריון לבחינת קיומו/שלילת קיומו של PTSD, כי אם משמשת כלי לבחינה עוצמת הפוסט טראומה. בנסיבות דנן, ובהתחשב בחסר בראיות אובייקטיביות לפגיעה תפקודית ניכרת, יש לקבוע כי המערער סובל מ-mild ptsd.
אם כן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי במובן זה שהאירוע משנת 2007 מהווה "גורם שאין בלתו" להופעת תסמיני המחלה, וגם קשר הסיבתי משפטי על שני מבחניו: הסובייקטיבי והאובייקטיבי מתקיימים.
ע"נ 43425-05-13 י נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום:
המערער סובל מתסמונת דחק פוסט טראומתית הקשורה בשירותו הצבאי, אשר נתנה את אותותיה המינוריים כבר בעת שירותו הצבאי, עבור דרך חייו האזרחיים בסמוך ולאחר שחרורו מצה"ל וכלה בהתפרצותה במלוא עוזה בתר הצפייה בסרט "בופור". האירוע שחווה המערער במוצב בו שירת היווה אירוע מסכן חיים. הדברים נתמכים בעדותו של המערער ובעדותו של מר קנטור. זהו בסיסה של תסמונת הדחק הפוסט טראומתית הנדרש בספרות הרפואית. הראיות מצביעות על כי המערער לא תפקד כאחד האדם לאחר שחרורו מצה"ל והגם שלא נמצא אבחנה לתסמונת פוסט טראומתית הרשומה במסמכים הרפואיים, הרי שהדיווחים המועטים שיש בתיקו של המערער באותה תקופה מצביעים על התסמונת, גם אם באותה תקופה הייתה מוחלשת ונתנה אותותיה בדרכים אחרות. אשר על כן, יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולה של החלטת קצין התגמולים.
בכל הקשור לעניין השהות (דחיית תביעה בשנת 2013, בגין אירוע טראומתי משנת 1988), ראו חלק מחקירת המומחה:
לשאלתו של ב"כ המערער השיב המומחה כך:
"ש: יכול להיות מצב שאדם עובר את האירוע , האירועים הטראומתיים שצוינו פה , ושאתה מסכים שכל האירועים האלה תרחשו , ויש לו PTSD קל מאוד והוא חי עם זה , והוא אפילו לא זקוק לטיפול , הוא פה ושם לא ישן טוב בלילה , פה ושם יש לו פלאשבקים , אבל הוא חי עם זה , עד שבא האירוע שמחזיר אותו חזרה לשם , שזה הסרט בופור , ואז ה-PTSD נכנס להתפרצות .
ת: יכול להיות שבאמת ההסבר לדיכאון , ל-PTSD מושהה , שהזכרת קודם , זה ה-PTSD קיים ברמה תת קלינית , כאילו , לא בא לידי ביטוי , ויום אחד הוא פורץ , זה יכול להיות .
ש: בגלל הסרט ? בגלל אירוע בחיים?
ת: אירוע כזה כמו הסרט יכול להיות . ויחד עם זה , בגלל שמילא אם היה מדובר באיש שלא היה במעקב פסיכיאטרי כל שהוא , אבל 6 פסיכיאטרים ראו אותו , שוחרר בצה"ל , הפרעות אכילה וחרדה , ואף אחד לא ראה אפילו את הסימנים הקלים האלה שאתה מדבר עליהם...".
ע"נ (י-ם) 49267-05-17 פלוני נ' קצין התגמולים:
המערער סובל מפוסט־טראומה מאז האירוע שחווה במלחמת יום כיפור וקיים קשר סיבתי בין מצבו זה לבין שירותו הצבאי. עם זאת, החלק בנכות הנפשית הכוללת של המערער שיש לזקוף לאירועי הלחימה, היא בשיעור של 70% לאור אירוע מכונן נוסף שחווה לאחר פטירת בתו התינוקת מספר שבועות לאחר לידתה, אשר הביא מצוקה ממשית ומשמעותית בחיי המערער, אשר העמיק את הדיכאון והמצב הנפשי שלו (העמקת הדיכאון) בשיעור של 30%.
ע"נ 55138-03-14 א. פ. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום:
נדרשה ועדה לעררים לקבוע האם המערערת סובלת מתסמונת פוסט טראומתי לאחר תאונת דרכים בחופשה. לצורך הכרה של המשיב במחלת PTSD שבאה למערערת בתקופת שירותה הצבאי עקב שירותה, על המערערת להוכיח התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:
(1) קיומה של מחלת PTSD;
(2) כי המחלה אירעה בתקופת השירות;
(3) כי המחלה נגרמה עקב השירות.
ועדה לעררים קיבלה את הערעור זאת על אף שציינה כי למרות שהפסיקה אמנם קבעה כי על המערער הנטל להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו, ואם הוכיח זאת לכאורה – עובר נטל הראיה לכתפי קצין התגמולים, אולם בנוסף לכך קבעה הפסיקה כי המערער יכול להוכיח את הקשר הסיבתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית. בעניינו הוכח קיומה של המחלה, ואף הקשר הסיבתי-העובדתי בינה לבין תאונת הדרכים, בהסתמך על ההגדרות הרפואיות ועל המסמכים שבתיק הרפואי.
ע"נ 49-09 פלוני נ' פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי:
מערער אשר נפגע במהלך גיבושון הן בפגיעה פיזית והן בפגיעה נפשית. הערעור הוגש על החלטת קצ"ת לדחות את תביעתו להכרה בפוסט טראומה. ועדה לעררים קיבלה את ערעורו בקובעה: "מה שברור ממכלול הראיות שלפנינו הוא שהמערער נפגע במהלך הגיבושון הן בפגיעה פיזית והן בפגיעה נפשית. עם הפציעה התוך בטנית והניתוח הקשה שעבר המערער נגרמה למערער פוסט טראומה נפשית שבמבט שלאחר מעשה ניתן לראות בה פרודרומה שהייתה חלק ממחלת הסכיזופרניה שממנה החל המערער לסבול כשנה לאחר מכן. פרופ' עמיחי לוי: "...ישנו קשר קשר זמני בין הפוסט טראומה לבין הפסיכוזה הראשונה (ולסיכזופרניה) שכן הפסיכוזה הראשונה פרצה זמן לא רב מעת שהתהוותה הפוסט טראומה. בנוסף, ישנו קשר תכני/מהותי בין שתי התסמונות, שכן הן הפוסט טראומה והן הסכיזופרניה מרכזן הינו החולשה/הפגיעות הגופנית".
ע"נ (חי') 31274-09-13 א. ח נ' קצין התגמולים:
המערער נפגע במהלך חופשה בהיותו בשירות סדיר. תחולת חוק הנכים במקרה הנוכחי קיימת מכוח הוראות חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988. לשם קביעת נכות "שאירעה בתקופת שירותו או עקב שירותו" של המערער (כהגדרת "נכות" בחוק הנכים) יש לבחון אם קיימת סיבתיות, קרי - קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי... במקרה שבפנינו לא הייתה מחלוקת בנוגע לעצם היפגעות המערער בתאונת הדרכים ביום 3.9.1994. בגינה הוכר כסובל מנכות משוקללת של 22% בגין חבלת ראש עם איבוד הכרה והפרעה התנהגותיתה. מחלוקת נסבה על השאלה: האם כיום המערער לוקה ב-PTSD כתוצאה מהתאונה. ועדה לעררים קיבלה את הערעור תוך שהעדיפה את חוות דעת מומחה המערער וחוות דעת מומחה הועדה על פני מומחה המשיב.
ע"נ (ב"ש) 36384-05-18 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין תגמולים:
נדרשה ועדה לעררים לבחון האם טענת המערער לכך שנפגע בעת שירותו הצבאי בשתי תאונות דרכים ובעקבותיהן החל לסבול מתסמינים נפשיים נכונות. לאחר בחינת חוות דעת הצדדים והראיות, קיבלה הועדה את הערעור אולם קבעה כי יש לייחס לתאונות 50% ואילו 50% האחרים לייחס לגורמים חיצונים שאינם קשורים לשירות הצבאי.
ע"ו 15-01-31006 פלונית נ' משרד הביטחון:
הוכרה שוטרת שנפגעה שלוש פעמים כתוצאה מהטרדה מינית, כסובלת מפוסט טראומה, נקבע כי היא אכן תוכר בתור נפגעת של משרד הביטחון, ואף נקבעה לה נכות בשיעור משמעותי של 30%.
צוות משרדנו "דן זילברמן ושות' משרד עורכי דין" בעלי ניסיון רב שנים בייצוג חיילים אשר נפגעו בגופם ובנפשם, בנכי צה"ל מוכרים ואנשי כוחות הביטחון במימוש זכויותיהם אל מול אגף שיקום נכים במשרד הביטחון.
הליכים אלה אינם פשוטים ודורשים ניסיון והבנה רבה בהליכים הנ"ל.
בכל שאלה או בירור הנכם מוזמנים לפנות אל משרדנו באחת הדרכים הבאות:
כתובת. רחוב תל חי 40 כפר סבא;
טל. 073-3729009;
פקס. 073-3729008;
וואטסאפ עסקי. 09-8854979;
דוא"ל. office@dzlaw.co.il.
בקרו אותנו ב: דף עסקי באינסטגרם; דף עסקי בפייסבוק.
יודגש כי מומלץ להיעזר בשירותי עורך דין המתמחה בתחום זה לצורך הגשת התביעה.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
